החלטה בתיק דנג"ץ 3353/04

           עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק הדין בבג"צ 3379/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה וחמש עתירות נוספות (טרם פורסם).

2.           מדינת ישראל על זרועותיה השונות - לרבות צה"ל, משטרה ושב"ס -  נוהגת להקנות לעובדיה המחזיקים בתארים אקדמיים הטבות שונות - הטבות ממון והטבות אחרות. במטרה להיטיב עם העובדים, הסכימה המדינה כי גם תארים אקדמיים שניתנו מטעם מוסדות אקדמיים זרים יזכו באותן הטבות ובלבד שהעובד יקבל אישורה של ועדה מיוחדת המכונה "ועדת שקילות". ועדה זו בוחנת את טיב המוסד האקדמי שהיקנה את התואר, את זכותו של העובד לקבל תואר מאותו מוסד, ומאשרת היא כי התואר ראוי לו שיזכה את העובד בקבלת ההטבות. הפניה לוועדת השקילות היא אינדיווידואלית: כל עובד פונה לוועדה בנפרד ומציג את התואר שרכש ואת המוסד בו למד.

3.           אחד מאותם מוסדות זרים שזכה להכרתה של ועדת השקילות היה נציגות אוניברסיטת לטביה שנפתחה בישראל בשנת 1996 (הנציגות), ואיפשרה לבוגריה לקבל תואר אקדמי של אוניברסיטת לטביה בדרך של למידה מרחוק (בדומה לאוניברסיטה הפתוחה). ואמנם, התארים שרכשו בוגרי הנציגות - כששת-אלפים וחמש מאות שוטרים, סוהרים, חיילי צה"ל ועובדי מדינה - זכו, על דרך הכלל, לאישור ועדת השקילות, והבוגרים קיבלו אותן הטבות הנובעות מן התארים. כך - עד לשנת 2001. אותה שנה נערכה חקירת משטרה ונתגלו מימצאים חמורים באשר לפעילותה של הנציגות ולדרך קבלת התארים בה. כך, למשל, נמצא כי מיקצת מן התארים הושגו בתרמית או נקנו בכסף. בעקבות החקירה ומימצאיה החליטה המדינה כי הנציגות פעלה בניגוד לדין - בעיקר בניגוד להוראות חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958 (חוק המל"ג) - וכי לא היתה כשירה כלל ליתן תארים אקדמיים בדרך של למידה מרחוק. בנסיבות אלו החליטה המדינה לשלול מכל בוגרי הנציגות את אישורי השקילות שקיבלו, קרא: את ההטבות הנובעות מן התארים שקיבלו. במקביל - לאיזון ולמניעתה של פגיעה קשה יתר-על-המידה - נתאפשר לבוגרים אשר אין בעניינם ראיות על-כך שהשיגו תואר בדרך בלתי חוקית, לקבל מיקצת ההטבות בדרכים אחרות. ראו פיסקה 5 לפסק-הדין נושא הדיון.

4.           העובדים התנגדו להחלטת המדינה, בטוענם כי מדובר בהחלטה גורפת שאינה נסמכת על ראיות מספיקות והמתעלמת מאותם עובדים רבים שלמדו בנציגות בהסתמך על מצגי המדינה ובעידודה, שקדו על לימודייהם ולסוף אף קיבלו תואר אקדמי ראוי. אכן, כך טענו העובדים, נמצא כי מיקצת אנשים השיג את התארים בתרמית ובניגוד לדין, אלא שהמיעוט אינו מעיד על הכלל ואין במיעוט זה כדי להוכיח בהכרח על הכלל. לא ניתן אפוא לשלול את זכויותיהם של כל בוגרי הנציגות באופן גורף בלא שנערך שימוע לכל אחד ואחד מן העובדים, לבחינת כשרות התואר שהחזיק בידו. בנסיבות אלו, כך טענו העובדים, החלטת המדינה החלטה גורפת ובלתי מידתית היא, ואין באותן חלופות שהציעה המדינה לעובדים כדי לרפוא לפגמים אלה.

5.           בית-המשפט הגבוה לצדק דן בעתירות, ולסוף קיבל את טענות העובדים וביטל את החלטת המדינה. לגישת בית-המשפט, לא הוצגה תשתית ראיות לטענה כי פעולת הנציגות היתה מנוגדת לדין מכל-וכל, ומשכך, מנועה היא המדינה מקבל החלטה גורפת - החלטה החלה על כל מקבלי התארים - בלא עריכת בירור פרטני לכל עובד ועובד, לבירור בחינה אם קיבל את התואר האקדמי שלא כדין. החלטה זו תוקפת המדינה וטוענת היא כי בדבריו חידש בית-המשפט ארבע הלכות משפטיות, כולן הלכות קשות, וכי כל אחת מהן - בוודאי כולן יחדיו - מצדיקות קיומו של דיון נוסף בפסק הדין, וכאמור בסעיף 37 לעתירה:

טענות המבקשים נשענות על ארבעה אדנים, המצדיקים בקשה זו לדיון נוסף.

בראש ובראשונה יטענו המבקשים, כי פסק הדין קבע הלכה חדשה המנוגדת לחוק המל"ג ולתכליתו. בכך נפגעות, לדידם של המבקשים, אכיפת חוק המל"ג וההשכלה הגבוהה בישראל.

טענתם השנייה של המבקשים הינה, כי פסק הדין יצר פגיעה ביחסי העבודה הקיבוציים במשק, בהטילו על המעסיק הציבורי חובה מול עובדיו הסותרת את ההלכות המשפטיות ביחס למהות יחסי העבודה הקיבוציים וחותרת תחתם.

טענה נוספת בפי המבקשים מתייחסת הן להיקף חובת השימוע המוטלת על המעסיק הציבורי והן למהותה. ביתהמשפט הנכבד קבע בפסק דינו הלכה חדשה וקשה בעניין זה. בשל חשיבותה הציבורית של סוגית השימוע וקשיותה של ההלכה שיצאה תחת ידי ביתהמשפט הנכבד, מוצדק להעמידה במבחן נוסף.

הטענה הרביעית שבפי המבקשים מתייחסת לאופן בדיקתו של ביתהמשפט הנכבד את סבירותה של החלטת רשות ציבורית, ומידתיותה. המבקשים יטענו, כי ביתהמשפט הנכבד בדק את ההחלטה תוך שסטה מהלכות משפטיות קיימות ומוצקות שנתגבשו במהלך השנים לגבי דרך בחינתן של החלטות רשות ציבורית.

6.           קראתי את פסק הדין, את העתירה, את תגובות המשיבים ואת תשובת המדינה לתגובות אלו, ולאחר כל אלה היגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. טעם הדבר: לא נמצא לי כי בית-המשפט פסק הלכה משפטית הנמנית עם אותן הלכות משפטיות הראויות כי תידונה בדיון נוסף.

7.           בהמשך הדברים אוסיף ואפרט קמעא, ואולם ביקשתי להקדים - ובמלוא הזהירות - מילים אחדות להחלטתי לגופה. אני מבין לרעה של המדינה ולרוגזם של עובדי המדינה העותרים לפניי - בראשם הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר - על הכשל, שמא אומר: הכשלים, שנתגלו בפעילותם של מוסדות המדינה בענייננו. ואולם כשלים אלה אין בהם כדי להצדיק הליך של דיון נוסף. אכן, קריאה בעתירתה של המדינה לדיון נוסף תלמדנו כי נושאת היא אופי של עתירה מן-המניין לבג"ץ. לשון אחר: המדינה מנסה כיכולתה וככוחה - בכישרון לא מעט, נודה - לטעון מחדש את טיעוניה בבג"ץ תוך שהיא מעטה עליהם אדרת של טיעון הראוי לעתירה לדיון נוסף. ולא זה הדרך.

8.           מתוך שהיריעה לא נפרשה לפניי לכל אורכה ורוחבה, לא אטול על עצמי לקשור זרי קוצים לראשם של עובדי ציבור אלה ואחרים, ואולם אתקשה להשתחרר מהתרשמות כי אם החטאת מצויה במקום אחר ולא בהכרעתו של בית-המשפט. עצם העובדה שנציגות לטביה יכולה היתה לפעול כפי שפעלה שנים אחדות, וכי רק לימים נתגלו דברים שנתגלו, היא הזועקת דורשני וחוקרני. לא תמיד יעמדו רווח והקלה מבית-המשפט. וגם זו הפעם קצרה ידו של בית-המשפט מהושיע.

9.           ביסוד העתירה על טענותיה השונות וסניפיה הרבים עומדת טענה בסיסית ועיקרית אחת והיא,  שהלימודים בנציגות לא התנהלו בהתאם להוראות שהיתווה הדין ללימודים בשיטת הלמידה מרחוק. כך, למשל, ניתנו לתלמידים שיעורים על-פה, ייעוץ, סיוע בכתיבת העבודות ומבחנים בכתב, שעה שכל אלה אסורים הם בשיטת הלימוד מרחוק. בנסיבות אלו, כך טוענת המדינה, והואיל וכל הלומדים בנציגות למדו בשיטה זו, נפל פגם בכל אחד ואחד מן התארים שהקנתה הנציגות; ואם אלה הם פני הדברים, אין כל מניעה בקבלתה של החלטה גורפת החלה על כל מקבלי התארים באשר הם, גם אם אין הם בין אותם בוגרים שקיבלו את התואר בתרמית ובלא שלמדו כלל. התשובה הפשוטה לטענה היא, שבית-המשפט בחן טענה זו לעומקה ודחה אותה מטעמים שבעובדה - ללא ניתוח משפטי של הוראות חוק המל"ג - הן משום שהמדינה לא הציגה תשתית ראויה לטענותיה הן משום שמנועה היא מטעון כנגד הלימודים בנציגות לאחר שמשך שנים נתנה לבוגריה אישורי שקילות המשמיעים כי ועדת השקילות בחנה את המוסד שהעניק את התואר ואישרה אותו. וכאמור בפסקה 46 לפסק הדין: 

אחת מטענות המשיבים היתה, כי חברת מודום, נציגת אוניברסיטת לטביה בישראל, הפרה את תנאי הרשיון ללימוד מרחוק בכך שקיימה בנציגות פעילות אקדמית לימודית, בניגוד מוחלט לפעילות שהיתה רשאית לקיים. לטענה זו לא הוצגה בפנינו תשתית ראייתית משכנעת. גם אין בעובדה, כשלעצמה, שבנציגות התקיימו ייעוץ אינטנסיבי מטעם מתרגלים ומנחים, ואף הנחיה פרונטלית, ככל שהתקיימה, כדי לגרוע משקילותו של התואר שהוענק על ידי אוניברסיטת לטביה לסטודנטים בישראל. כל עוד עמדו אוניברסיטת לטביה והנציגות מטעמה בתנאי שיטת הלמידה מרחוק, והתארים ניתנו לסטודנטים בישראל על סמך עבודה עצמית שעליה פיקח סגל האוניברסיטה, אין בייעוץ ובהנחיה כאמור כדי לשלול את אופיים של הלימודים כלמידה מרחוק. יוזכר בקשר לכך, כי בכללים שהתוותה המועצה להשכלה גבוהה לעניין פעולתה של הנציגות בדרך של למידה מרחוק, נקבע כי הנציגות רשאית לתת עזרה לימודית לתלמידיה, ובלבד שמדובר בעזרה שאינה אובליגטורית אשר הנה שולית בהיקפה בהשוואה לעבודה העצמית של התלמיד, ושאינה מזכה את התלמידים בנקודות לימוד נוספות (ראו מכתבה של המועצה להשכלה גבוהה מיום 2.12.96 אשר מצורף כמסמך טו' 1 לעתירה בבג"צ 3459/03). לא הובאו בפנינו ראיות שתלמדנה כי הנציגות חרגה מכללים אלה. העותרים, לעומת זאת, צירפו תצהירים וראיות אשר מחזקים את המסקנה שהנציגות לא חרגה משיטת הלימוד של למידה מרחוק (וראו גם את המכתב מטעמו של רקטור אוניברסיטת לטביה, אשר צוטט לעיל). יצויין גם, כי מן האמור בעתירות עולה כי המשיבים היו מודעים לאופי הלימודים שהתקיים באמצעות הנציגות, ולכך שלצד העבודה הרבה שהתקיימה באופן עצמאי הונחו התלמידים גם על ידי מנחים במרכזי הלימוד של הנציגות.

10.        הכל מסכימים כי ככל שנמצאו מקרים של השגת תארים בתרמית, יש לשלול מאותם עובדי מדינה את ההטבות הנובעות מאותם תארים. יתר-על-כן: לא נשלול - בנוסף לכך - גם  נקיטת אמצעים חמורים מאמצעי משמעת. אלא שהמקרים שנמצאו היו ספורים - יחסית לאלפי הבוגרים - ואין זה נכון וראוי ללמוד מן המיעוט על הכלל ולהקיש מעשרות מקרים בודדות על כלל התלמידים ועל כל אופן הלימוד בנציגות. יתר-על-כן: גם מתוך שנשללה מן העובדים זכותם להשמיע טיעוניהם, יש לבטל את ההחלטה לשלול מהם תארים שרכשו. אמר בית-המשפט (בפסקה 48 לפסק הדין):

בבסיס ההחלטה הסופית עומדת כוונת המדינה שלא תינתנה ההטבות בגין תארים אקדמיים למי שהתואר אשר בידו אינו מצדיק זאת. תואר אקדמי אשר אינו משקף לימודים אקדמיים אמיתיים, אינו מצדיק את מתן ההטבות. התכלית של ההחלטה היא, שלא ישולמו ההטבות למי אשר התואר האקדמי שקיבל מהנציגות שבידו אינו שקול לתואר אקדמי. כפי שהראינו לעיל, לא היה מקום לקבוע, שככלל, תוכנית הלימודים בלמידה מרחוק בנציגות אוניברסיטת לטביה לא היתה ברמה המקובלת בלמידה מרחוק. ללא שמיעת טענות מודום ועיון במסמכים שביקשה להגיש, וללא שמיעת העותרים, גם לא היה ניתן להגיע למסקנה שהיתה חריגה על ידי מי מהעותרים מרמת הלימודים על פי תוכנית הלימודים של הנציגות. עם זאת, יודעים אנו שבמהלך החקירה המשטרתית נמצא שחלק מהתלמידים אשר למדו בנציגות לא בצעו עבודות שהוטלו עליהם במסגרת הלימודים בעצמם, אלא רכשו אותן. לימודיהם לא היו אמיתיים ונתגלו תופעות של קנייה ומכירה של עבודות, וכן תופעות אחרות אשר שללו מלימודיהם של חלק מן התלמידים את האופי של לימודי אמת. עמדנו על כך לעיל.

ועוד (בפסקה 23 לפסק הדין):

מה שחשוב להדגיש הוא, שהפגיעה בעותרים, ובעובדי מדינה אחרים במצבם, מהווה פגיעה כלפי מי שלא הוכח כלפיו, והמדינה אף לא טוענת כלפיו, כי התנהגותו נגועה במעשים לא כשרים כלשהם. אכן, אין מחלוקת בין הצדדים - והדבר עולה גם מתצהירי העותרים, מנוסח ההחלטה הסופית ומהצהרותיה של באת כוח המשיבים בפנינו - כי אין בידי המשיבים כל ראיות לכך שמי מהעותרים השיג את התואר שברשותו בדרכים שאינן חוקיות או שאינן כשרות, ואין רואים בו חשוד לדבר עבירה. משכך, עומדת לעותרים החזקה כי הם פעלו בתום לב והשיגו את התארים כדין.